תהלים קי

טענת הרבנים האנטי מיסיונרים:

ישוע אומר במתי כב:43:

"ויאמר אליהם ואיך קרא-לו דוד ברוח אדון באמרו: נאם ה' לאדני…"

ישוע ממשיך בפסוק 45:

"ועתה אם-דוד קרא לו אדון איך הוא בנו." (מתי כב:46-42).

הברית החדשה אף מצטטת את תהילים קי:א כדי לגבות טענה זו.

העניין סובב סביב המשפט: "נאם ה' לאדני…". תרגום נפוץ של הברית החדשה לאנגלית מתרגם את המילה אדֹנִי, כאֲ-דֹנָי. כלומר על פי תרגום זה ה' דובר אל ה' כשבעצם הכוונה בטקסט המקורי בתנ"ך היא שה' דובר לאדון שלי. המילה אדֹנִי מעולם לא מתארת את ה' בשום מקום בתנ"ך היהודי. תואר זה משומש רק כדי לתאר אדם, או תואר של אדם, ולא אלוהות. משמעות המילה אדֹנִי היא האדון שלי.

יש אפילו תרגומים נוצריים לאנגלית (גירסת RSV ,NEB) שמסכימים ומתרגמים את המילה אדֹנִי כראוי. וכך מראים שאין הכוונה במילה לה'. בתנ"ך היהודי כתוב: "לְדָוִד, מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי, שֵׁב לימינִי; עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיך,ָ הֲדֹם לְרַגְלֶיך."

תגובת הדבר:

בואו תחילה נבחן את הטקסט המלא בכדי שנוכל להבין היטב למה התכוון ישוע בדבריו:

"ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר: מה-תאמרו למשיח בן-מי הוא? ויאמרו אליו בן-דוד: ויאמר אליהם ואיך קרא-לו דוד ברוח אדון באמרו: נאם יהוה לאדני שב לימיני עד-אשית איביך הדם לרגליך? ועתה אם-דוד קרא לו אדון איך הוא בנו:" (מתי כב: 45-41).

השאלה הנשאלת במתי כב: 45-41 היא זו: אם דוד המלך קרא למשיח אדֹנִי, איך יכול להיות שהמשיח הוא הבן שלו? הרעיון הוא שדוד המלך, אבי שושלת בית דוד, היה אדון כל צאצאיו ולכן, אם המשיח הוא בר אנוש גרידא (שכן הוא צאצא של דוד), הוא זה שצריך לקרוא לדוד אדֹנִי ולא ההיפך.

בכל זאת, אנו רואים שבמזמור קי, דוד דובר על המשיח כאדונו. מדוע? בעת קריאת מזמור קי, חשוב מאוד לדעת בדיוק מי הוא הדובר ואל מי הוא מדבר. העניין ברור כשמש בעברית.

מזמור קי מתחיל עם דוד המשחזר שיחה עבורינו. הוא מתאר שיחה בין ה' למשיח. דוד מספר על שיחה זו שניהל ה' עם המשיח. הוא אומר בפסוק א: "נאם ה' לאדֹנִי…" דוד קורא למשיח אדֹנִי. הטענה האנטי מיסיונרית היא נכונה בנוגע להבנת הנקרא של הפסוק. כדי להבין מדוע פסוק זה מצוטט בברית החדשה עלינו להוכיח שמזמור קי הוא מזמור משיחי.

לפניכם תוצאות של עיון בפרשנות יהודית על פסוק זה שיאמתו שאכן מזמור קי הוא מזמור משיחי- כלומר עוסק במשיח.

  • ילקוט שמעוני-מקור חדש תהילים קי
  • "אמר ר' יודן בשם רבי אחא בר חנינא: לעתיד לבוא מושיב הקב"ה למלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו, ופני אברהם מתכרכמות ואומר: בן בני יושב לימין ואני לשמאל, והקב"ה מפייסו ואומר: בן בנך על הימין שלך, ואני לימינך, הוי: וענותך תרבני:"[1]

  • תפילת ר' שמעון בן יוחאי
  • "והק"בה ילחם בעד ישראל ואומר למשיח שב לימיני (תהילים קי א) והמשיח אומר לישראל התקבצו והתיצבו וראו את ישועת ה'."[2]

  • מדרש רבה, בראשית פרשת וישב פר' פה סי' ט
  • "…'ומטך' זה מלך המשיח היך דאת אמר (ישעיה יא, א) 'ויצא חוטר מגזע ישי' (תהילים קי, ב) 'מטה עזך ישלח ה' מציון'."

  • מדרש רבה, במדבר פרשת קרח פר' יח סי' כג
  • "…ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו שנאמר (תהילים קי, ב) 'מטה עזך ישלח ה' מציון רדה בקרב איביך'."

  • פרשנות Artscroll Tenach תהילים
  • ספורנו מציין בהקשר של פסוק א: "לדוד, מזמור נאם יהוה לאדני, שב לימיני; עד-אשית איביך, הדם לרגליך:" שמזמור זה עוסק במלך המשיח העתיד לבוא. המשיח נמצא לימינו של ה' ואילו מלאכי השרת נמצאים לצד שמאל. צבאות גוג ומגוג יתקיפו, אבל השם יכניע אותם הדום לרגליו של המשיח.

ביחס לשבט או למטה המופיע בפסוק ב: "מטה-עזך, ישלח ה' מציון; רדה, בקרב אויביך", מדרש ילמדנו מפרש שמדובר בשבט שנטל חלק באירועים מופלאים רבים לאורך ההיסטוריה היהודית. מטה זה היה בשימוש לראשונה על ידי יעקב כאשר הוא פיצל את נהר הירדן (בראשית לב:יא). משה ואהרן השתמשו באותו מטה בכדי לבצע נפלאות במצרים לעיני פרעה (שמות ד:ג, ז:י). דוד החזיק את המטה בידו בעת שיצא לקרב נגד גוליית (שמואל א' יז:מ). מטה זה שימש כשרביט בידיו של כל מלך משושלת בית דוד עד שבית המקדש נחרב; לאחר החורבן, המטה נגנז. בעתיד הוא ימסר ביד המשיח, והמשיח ישתמש בו כדי לרדות בכל העמים.

ביחס לפסוק ג: "עמך נדבת ביום חילך…", המשיח יעורר את ההמונים להירתם למטרותיו.

ביחס לפסוק ה: "אדני על-ימינך; מחץ ביום-אפו מלכים:" ילקוט שמעוני מפרש, שבזמן העתיד לבוא, הקב"ה מושיב את המשיח לימינו ואת אברהם לשמאלו. (פעמים ילקוט שמעוני).

ביחס לפסוק ז: "מנחל בדרך ישתה; על-כן, ירים ראש:" על פי התרגומים לארמית, פסוק זה מתאר את הניצחון האולטימטיבי לו מייחלים כל בעלי האמונה, כי אברהם, דוד והמשיח אינם חפצים בשפיכת דם, אלא באמת.

  • אלפרד אדרשים, חייו ותקופתו של ישוע המשיח (The Life and Times of Jesus the Messiah, Appendix 9)
  • פסוק ז' גם מזוהה עם ימות המשיח בילקוט שמעוני, כאשר נהרות דם רשעים יזרמו, והעוף יבוא לשתות מנחל הדם.

המסקנה המתבקשת היא שאדונו של דוד הוא המשיח. מדוע דוד משתמש בתואר זה כלפי המשיח? אחת הסיבות לכך, בהקשר, היא העובדה שהוא רואה את המשיח לימינו של א-לוהים. יד ימין הוא מקום של כבוד ושוויון. העובדה שהוא רואה את המשיח-אדונו לימין הא-להים אף לפני שהוא בא לעולם מרמזת שהמשיח אינו אנושי גרידא. הוא בעל מעלה א-לוהית הוא איש-ה'. בין אם האנטי מיסיונרים מקבלים רעיון זה או לא, עליהם להודות שדוד רואה את המשיח כאדון שלו, לכל הפחות.

עם זאת, נשאלת השאלה. האם תרגומים של הברית החדשה לשפה האנגלית מנסים לרמוז על דברים שפשוט לא קיימים בטקסט המקורי? האם הנוצרים שתרגמו את התנ"ך מנסים להונות ולתרגם מסרים שאינם קימים בתנ"ך העברי? יש תרגומים שאכן החמיצו את הנקודה, אך כמו שאף הרבנים האנטי מיסיונרים עצמם מציינים בכדי לחזק את טענותיהם, ישנם גם תרגומים נוצרים שתרגמו את הטקסט כראוי.

הנקודה היא אם כן מדוע קורא דוד למשיח אדֹנִי אם הוא רק בנו בבשר? ישוע מצוטט את פסוק א' ממזמור קי בכדי להסביר שהמשיח הוא לא רק בן בשר ודם. ההתנגדות המתמקדת במחלוקת סביב תרגום המילה אדני לשפה האנגלית סוטה מן העיקר, מחמיצה את הנקודה ואינה אלא דוגמה נוספת של פלפול.

  1. ^ How to Recognize the Messiah, Good News Society (Johannesburg, 2000), p.21
  2. ^ Aharon Jellniek, "T'fillat R. Shimon ben Yohai," Bet haMidrash (Jeruslam: Wharmann Books, 1967), part 4, p.125-2